שמחון ואח' נ' וסחר בע"מ ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעים כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 14.1.09 ברח' ברנר בטבריה.

ההליך החל להתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות בטבריה, ועל פי החלטת נשיאת בית המשפט העליון מיום 15.5.10 הועבר הדיון לבית משפט זה. בהתאם להחלטתי מיום 4.7.10 שמיעת הראיות בתיק נמשכה מן השלב בו הופסקה עקב העברת התיק.

תובע 2 (להלן: "התובע") מסר בעדותו, כי נסע ברכבו במהירות של 40-50 קמ"ש במורד הכביש (להלן: "הנתיב הימני"), וביקש לעקוף רכב שעצר לפניו וחסם את נתיב נסיעתו. לאחר שבדק וראה כי נתיב הנסיעה הנגדי (להלן: "הנתיב השמאלי") פנוי, החל לעקוף את הרכב שלפניו. במהלך העקיפה, לקראת סיומה, הגיע לפתע רכב הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") מצידו הימני של הכביש, בנסיעה נגד כיוון התנועה, לכיוון הנתיב בו נסע התובע, והתנגש ברכבו.

התובע הבהיר כי הבחין לראשונה ברכב שהיה לפניו כשזה היה במצב עצירה. הוא ראה את אורות הבלימה של הרכב דלוקים.

התובע טען בעדותו, כי סימני הפגיעה הנראים בתמונות שהוצגו על ידיו מתיישבים עם גרסתו שלו, שכן רכבו נפגע בחזית הימנית ואילו רכב הנתבע נפגע בחזיתו במרכז.

מאיר עמר, חברו של התובע שנסע עימו ברכב במועד התאונה, מסר בעדותו פרטים דומים לפרטים שמסר התובע באשר לאופן התרחשות התאונה. העד ציין, כי רכב הנתבע הגיע מצד ימין בערך כאשר רכב התובע היה במקביל לרכב שעצר.

הנתבע מסר בעדותו, כי במהלך נסיעתו במעלה הכביש ביקש לעצור את רכבו, ולשם כך חצה את נתיב הנסיעה הנגדי והחנה את רכבו במפרץ חניה בצידו הנגדי של הכביש. הנתבע ביקש להשתלב בחזרה לתוך נתיב הנסיעה שבכיוון מעלה הכביש ואותת. כאשר הבחין כי הנתיב השמאלי פנוי, וכי רכב שנסע בנתיב הימני (בכיוון הירידה) עצר על מנת לאפשר לו להשתלב בתנועה, יצא מהחניה וחצה את הנתיב הימני לכיוון הנתיב השמאלי. כשהיה כבר בנתיב השמאלי ונסע ישר, הגיע רכב התובע ממולו והתנגש ברכבו.

דוד איילנדר, נהג הרכב אשר עצר על מנת לאפשר לנתבע להשתלב בתנועה, מסר בעדותו, כי נסע בנתיב הימני, במורד הכביש, והבחין מרחוק ברכב הנתבע בצידו הימני של הכביש המאותת על מנת להשתלב בתנועה. העד החל להאט עד כדי עצירה מוחלטת, ואיפשר לנתבע להיכנס לכביש. כאשר רכב הנתבע כבר היה בתוך הנתיב השמאלי בנסיעה כלפי מעלה, הגיע במהירות גבוהה רכב התובע, עקף את רכבו של העד, והתנגש ברכב הנתבע. העד ציין, כי לתובע לא היה שדה ראיה בעת העקיפה.

העד הוסיף, כי התובע נסע אחריו בחלק מהדרך במהירות, הבהב באורות הרכב וניסה לעוקפו אף עובר לתאונה.

העד ציין בעדותו, כי אינו מכיר אף אחד מן הצדדים.

אמיר אוסקר, בוחן תנועה במשטרת מרחב עמקים, הגיע למקום לאחר התרחשות התאונה על מנת לחקור את נסיבותיה. מסקנתו הינה, כי בעת ההתנגשות היה רכבו של הנתבע בזוית לנתיב השמאלי, בו התרחשה התאונה, כאשר חלקו הקדמי של הרכב בנתיב השמאלי ואילו חלקו האחורי עדיין בנתיב הימני. בדו"ח שערך תאר את הנזקים שנגרמו לכלי הרכב, שנפגעו שניהם בחזית צד ימין.

בעדותו מסר אוסקר, כי מקום ההתנגשות בין שני כלי הרכב נקבע הן על סמך סימני הבלימה ושבריהם שנמצאו בנתיב השמאלי (במעלה הכביש), ושייכים לרכב התובע, והן על פי סימני הפגיעה בכלי הרכב. הוא הסביר כי העובדה שרכב הנתבע נפגע בחזית הרכב מכיוון מרכז לימין מצביעה על כך שרכבו של הנתבע היה בזוית בעת ההתנגשות, ולא היה כולו בתוך נתיב הנסיעה השמאלי.

עוד מסר אוסקר בעדותו, כי לא ניתן לקבוע את מיקום הרכב בעת התאונה על סמך זוית ההיגוי בה הוא נמצא בעת הבדיקה, ולא ניתן לשלול תזוזה של הרכב לאחר ההתנגשות.

אוסקר מסר, כי לדעתו האחראי לתאונה הינו הנתבע, שכן יצא מחניה לכביש, ועל כן חלה עליו חובה לתת זכות קדימה (עמ' 19 שו' 1-5).

יצוין כי במהלך עדותו אישר אוסקר, כי גרסת העד איילנדר לא היתה בפניו בעת שערך את דו"ח הבוחן.

שני הנהגים שהיו מעורבים בתאונה הדגימו בפני את גרסאותיהם ביחס לאופן התרחשות התאונה באמצעות דגמי מכוניות. בחנתי את עדויותיהם ואת עדויות העדים מטעמם ועיינתי בראיות שהוגשו. על סמך מכלול החומר המונח בפני, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחם של שני הנהגים, במידה שווה, וזאת בין אם ההתנגשות ארעה כאשר רכב הנתבע היה כולו בתוך הנתיב השמאלי, ובין אם ארעה כאשר רכב הנתבע טרם השלים השתלבותו אל תוך הנתיב. אציין כי נוכח מסקנתי זו, שנימוקיה יובאו להלן, אין צורך כי אכריע במחלוקת העובדתית בין הצדדים בשאלת מיקומם של כלי הרכב בעת התאונה.

באשר לאחריות התובע לקרות התאונה - תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעת, כי נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא. תקנה 47(ה)(1) לתקנות התעבורה קובעת כי נוהג רכב לא יעקוף, לא ינסה לעקוף ולא יסיט את רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב או בעל חיים כאשר הראות לקויה או שדה הראיה חסום או מוגבל.

מחומר הראיות עולה, כי התובע ביצע את העקיפה בצורה בלתי זהירה, בניגוד להוראות התקנות האמורות. מעדותו של העד איילנדר, שהינו עד אובייקטיבי, ולא מצאתי סיבה שלא ליתן לעדותו את מלוא המשקל, עולה, כי התובע ביצע את העקיפה שעה שלא היה לו שדה ראיה, ובמהירות גבוהה. השעה היתה שעת חשיכה. היה על התובע, משהבחין כי הרכב שלפניו עצר, להאט את מהירות נסיעתו ולבחון בזהירות את מצב הכביש טרם ביצוע העקיפה.

באשר לאחריות הנתבע לקרות התאונה - תקנה 64(ב) לתקנות התעבורה, קובעת את חובתו של נוהג רכב היוצא ממקום חניה או ממקום אחר שאינו דרך, להאט וליתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש, לפני שייכנס לכביש.